לפרשת דברים תשפ״ו/2026
“איזהו ענק? הנושא על כתפיו את שערי עזה!”
זהירות, ענקים!
“מה ההבדל בין הציפייה שלכם, למציאות, כשהגעתם לראשונה לישראל?” כך שאלו הוריי קבוצת בחורים אוסטרליים שהגיעו לביקור ראשון בישראל, בביתם שברובע היהודי. “חשבנו שהרצפות תהיינה מצופות בזהב!” אמרו.
ובכן, לפני הכניסה לארץ, משה רבנו מספר לנו לא על רחובות מזהב, אלא על…ענקים!
אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת-לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם-בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם׃ (דברים א, כח)
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת-הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם. עַם-גָּדוֹל וָרָם בְּנֵי עֲנָקִים אֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ מִי יִתְיַצֵּב לִפְנֵי בְּנֵי עֲנָק. (דברים ט, א-ב)
אבל האם ענקים זה דבר רע? הרי גם לישראל היו גיבורי-על ענקים ש…יכלו לשאת שער של עיר על כתפם!
טוב, כך לפחות מוצג שמשון הגיבור על ריצפת פסיפס בבית הכנסת העתיק של חוקוק. אם אתם רוצים לראות את הפסיפס הזה, הוא מוצג לראשונה לקהל הרחב בבית יגאל אלון שבגינוסר.
בתערוכה “סודות חוקוק” תכירו את סודות חוקוק, מהאתרים המרתקים ביותר שהתגלו לאחרונה בארץ. לצד הפסיפס של שמשון, תראו צילומים של חלק מהפסיפסים האחרים שעדיין שוכבים במקומם באתר, שייקח כמה שנים עד שיהיה מוכן לביקור שלכם. יצא לי לכתוב על כמה מהפסיפסים הללו בעבר, כולל גלגל המזלות, המרגלים עם הגפן, ואפילו על שמשון.
מה שאולי פחות ידוע, זה שהתגלית הזו מחוקוק שופכת אור על פסיפס אחר מבית כנסת עתיק באתר שנקרא חירבת ואדי חמם, גם בגליל התחתון, והוא מוצג כיום במוזיאון ישראל. והכיתוב לידו הוא “ענק ללא שם”.
נניח שאתם פוגשים את הציור הזה בפעם הראשונה, ללא כל הקדמה או דעה קדומה, כיצד הייתם מפרשים את הסצנה הזו?
יש בסצנה שני סיפורים, וייתכן והדמות של הענק היא אותה הדמות שנמצאת מאחורה, למרות שזה לא ברור לגמרי. מקדימה, הענק מכה בשלושה דמויות חמושות, ומבין רגליו יש שתי דמויות שנפלו. מימין לדמויות יש דמות חמושה שדוהרת על סוס, כנראה כדי לברוח. מתחת לדמות הרוכב יש כתובת שבורה “ברה דשימעונא…אבדו הזה טבלה…מנדודון”. המשמעות היא שמישהו שאת שמו אנחנו לא רואים, בן שמעון, תרם או עשה את הטבלה הזו (ריבוע של פסיפס) מנדבת ידו. הארמית והכתיבה השגויה הם נושא לפעם אחרת. מספיק להבין שהכיתוב לא שופך אור על הסיפור שבטבלה.
לפני שאספר לכם קצת על האתרים חירבת ואדי חמם וחוקוק, נראה לכם את הפסיפס שמופיע לראשונה, בגינוסר:
בתמונה דמות הענק שמשון שמחזיק את שערי עזה על כתפיו, ע”פ שופטים טז, ג: “וַיָּקָם שִׁמְשׁוֹן בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר-הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וַיִּסָּעֵם עִם-הַבְּרִיחַ וַיָּשֶׂם עַל-כְּתֵפָיו”.
נחזור רגע לענק ממוזיאון ישראל – ואדי חמם – ונשים לב לדמות מאחורה. אם זהו אכן שמשון, ייתכן והוא ניגש אל שערי עזה, ועומד לנתק אותם ממקומם. אבל הדמות מקדימה – מה הסיפור בדיוק?
לפני שנענה, אציג בפניכם עוד פסיפס מחוקוק, שקשור לשמשון ללא צל של ספק:
בתמונה ניתן לראות דמות גדולה, שוב של ענק, כנראה, ושועלים קשורים בזנבם עם לפיד. מעליהם עוד זוג רגליים וקצה של מקל, כנראה עוד לפיד, שקשר אותם לזנבם, ע”פ שופטים טו, ד-ה: “וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ-מֵאוֹת שׁוּעָלִים וַיִּקַּח לַפִּידִים וַיֶּפֶן זָנָב אֶל-זָנָב וַיָּשֶׂם לַפִּיד אֶחָד בֵּין-שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת בַּתָּוֶךְ. וַיַּבְעֶר-אֵשׁ בַּלַּפִּידִים וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים”.
תארו לכם כיצד הייתה נראית התמונה השלימה?
אם כן, מה קורה בחזית התמונה של ואדי חמם? כנראה שזהו שמשון מכה בפלישתים עם לחי החמור, ע”פ שופטים טו, טו-טז: “וַיִּמְצָא לְחִי-חֲמוֹר טְרִיָּה וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיַּךְ-בָּהּ אֶלֶף אִישׁ׃ וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן בִּלְחִי הַחֲמוֹר חֲמוֹר חֲמֹרָתַיִם בִּלְחִי הַחֲמוֹר הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ׃” טוב, שמשון הוא לא רק ענק, אלא הוא גם שנון.
אגב, מניין לנו ששמשון הוא ענק? נניח את השאלה הזו לרגע, ונעסוק בקצרה במיקום של שתי בתי הכנסת, חוקוק וואדי חמם.
חוקוק נחפרה ע”י פרופ’ ג’ודי מאגנס (אוניברסיטת צפון קרולינה) בין השנים 2011 עד 2023, כשעונת 2023 הייתה האחרונה. חוקוק מוזכרת בספר יהושע (יט, לד) כסמן גבול בנחלת נפתלי. חירבת ואדי חמאם, למרגלות הר ארבל, נחפרה בין השנים 2007 עד 2012 על-ידי פרופ’ עוזי ליבנר (האוניברסיטה העברית).1 האתר מזוהה עם מגדל צבעיא, הידועה מהתלמוד כמרכז לצביעת בדים.
שתי בתי הכנסת נמצאים במרחק כשישה עד שבעה קילומטרים זה מזה, וכנראה פעלו בטווח של כמה עשרות או מאות שנים זה מזה, בין סוף המאה השלישית למאה החמישית לספירה. כלומר, סוף שנות 200 עד סוף שנות ה-400, או תקופת התלמוד.
יש דמיון רב בין ציורי הפסיפס של שתי בתי הכנסת. לצורך המחשה, הנה דוגמא של מגדל בבל:
הדמיון בין בתי הכנסת, והקירבה ביניהם, הובילה את החוקרים להסכים שהם יוצרו על ידי אותו בית יוצר.2 ועדיין, ישנה מחלוקת ביניהם לגבי תיארוך בתי הכנסת, בגלל שיטות תיארוך שונות.
לשיטתו של עוזי ליבנר, בית הכנסת היה בשימוש במאה השלישית עד תחילת הרביעית לספירה. שיטת התיארוך שלו מתבססת על ניתוח סגנון אמנותי — השוואת הפסיפסים לסגנון האמנות הרומית-פרובינציאלית של התקופה.
אולם לשיטתה של מאגנס, בית הכנסת היה בשימוש בסוף המאה הרביעית עד תחילת המאה החמישית לספירה. שיטת התיארוך שלה מתבססת על חפירה שכבתית (סטרטיגרפיה) ולאחרונה אף על תיארוך פחמן-14, שתמך במסקנותיה.3
כאן מגיע פסיפס שלישי, ששופך אור על השאלה שלנו. והוא דווקא מגיע מטורקיה, מאתר שנקרא מופסואסטיה. מופסואסטיה (Mopsuestia) היא עיר עתיקה בדרום טורקיה של ימינו, ליד העיר אדנה, ונקראת כיום מיסיס (Misis). בשנות ה-50 של המאה הקודמת התגלה כאן מבנה עתיק עם ריצפת פסיפס מפוארת, ובה מחזורי ציורים של שמשון ונח. אולם עיקר הפסיפס נהרס — הבניין נמצא כיום מתחת לבית ספר ורוב הציורים אבדו. כל מה שנותר לנו הם צילומים שצולמו בזמן החפירה ופורסמו מאוחר יותר.
שימו לב לדמות של ענק. אם זהו אכן שמשון, מהו הסיפור? והאם אתם שמים לב לדמיון בין הדימוי של שמשון בשלושת הפסיפסים? אני בכוונה לא אומר שלושת בתי הכנסת, כי לא ברור עד היום אם הפסיפס בטורקיה הוא בית כנסת, אם כנסיה. כנסיות בתקופה זו היו ידועות בציור של סיפורי תנ”ך, ולכן הנושא קצת יותר מורכב. החוקר שחפר את האתר זיהה את המבנה כנסיה. אחרים, כמו רחל חכלילי וישראל ל’ לוין, טענו שמדובר בבית כנסת, בשל הדמיון הבולט בין הנושאים המצוירים לבין פסיפסים של בתי כנסת יהודיים אחרים.4 שבעים שנה מאוחר יותר — עדיין אין הסכמה.
אמנם התמונה הזו שבורה, אבל יש כמה רמזים לספור. קודם כל, הדמות היא ענקית. וכאן נשוב לשאלה: מנין לנו ששמשון הוא ענק? התשובה היא, שזה מבוסס על דברי חז״ל (ראו: בבלי, סוטה ט-י). שנית, הבגד שלובש שמשון בשלושת בתי הכנסת הוא זהה. זוהי טוניקה, שיש עליה עיגולים מסוגננים בקצות, שנקראים אורביקולי (orbiculi), כלומר ‘דמוי כדור’. מדוע שמשון מוצג עם אותו הבגד בכל הציורים הללו? ייתכן מאוד, טוענים חוקרים מסוימים, שזו הוכחה שהיה איזשהו אוסף של איורי תנ״ך ואגדות חז״ל שהיו מוכרות בתקופה זו, ועל פיה ציירו האמנים את הדמויות. מרתק! חוקרי אמנות יהודית מציעים שייתכן ובתקופת התלמוד היה קיים אוסף מצויר — סוג של “ספר תמונות” — שהיה מוכר לאמני הפסיפס ברחבי האימפריה הרומית-ביזנטית, ומתוכו שאבו את הדימוים. אם קיים היה, ספר כזה לא שרד לידינו. אבל למצוא את הספר הזה? תארו לעצמכם.
ומה הציור? נראה שזה שמשון שכבר עיוורו אותו, נשען על הנער, במקדש דגון, וברקע רואים את החורבן של המקדש. ע״פ שופטים טז, כז-ל: “וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל־הַנַּעַר הַמַּחֲזִיק בְּיָדוֹ הַנִּיחָה אוֹתִי וַהֲמִישֵׁנִי אֶת־הָעַמֻּדִים אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וְאֶשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם׃ וְהַבַּיִת מָלֵא הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְשָׁמָּה כֹּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וְעַל־הַגָּג כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְאִשָּׁה הָרֹאִים בִּשְׂחוֹק שִׁמְשׁוֹן׃ וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל־יְהֹוָה וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה זׇכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹקים וְאִנָּקְמָה נְקַם־אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים׃ וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת־שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וַיִּסָּמֵךְ עֲלֵיהֶם אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ׃ וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם־פְּלִשְׁתִּים וַיֵּט בְּכֹחַ וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל־הַסְּרָנִים וְעַל־כׇּל־הָעָם אֲשֶׁר־בּוֹ וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו׃”.
למה לדעתכם הדמות הזו עיטרה לפחות שתי בתי כנסת בארץ, ואולי עוד אחת בטורקיה? האם אתם גם מתחברים לדמות הפרועה והגיבורה של שמשון, כמשהו שהייתם שמים בבית הכנסת? אשמח לשמוע דעתכם!
אז מה אתם חושבים על הציורים האלה? האם אתם הייתם נכנסים לבית כנסת שמעוטר בגיבור הענק, שמשון, על הריצפה? אשמח לשמוע את חוות דעתכם!
קריאה נוספת
הערות
[1] עוזי ליבנר ושולמית מילר – Uzi Leibner and Shulamit Miller, “A Figural Mosaic in the Synagogue at Khirbet Wadi Hamam,” Journal of Roman Archaeology 23 (2010): 238–264. דוח החפירות המלא: Uzi Leibner, Khirbet Wadi Ḥamam: A Roman-Period Village and Synagogue in the Lower Galilee, Qedem Reports 13 (Hebrew University, 2018).
[2] ג’ודי מגנס – Jodi Magness, The Mosaics of the Huqoq Synagogue and Their Meaning (Society of Biblical Literature, 2018), 119.
[3] ג’ודי מגנס – Jodi Magness et al., “Radiocarbon dating of the Late Roman synagogue at Huqoq, Israel,” PLOS One (2025).
[4] רחל חכלילי – Rachel Hachlili, Ancient Synagogues — Archaeology and Art (Brill, 2013); קרן בליט ורענן בוסטן – Karen Britt and Ra’anan Boustan, “Samson in the Galilee — and Beyond,” Studies in Late Antiquity 8/4 (2024): 481–.
