מה הקשר בין לוח השנה, מגילות ים המלח, והרמטכ״ל השני של צה״ל?

לכבוד ראש השנה תשפ״ז 2027

שתי דמויות חשובות בחקר ארץ ישראל וארכיאולוגיה: אליעזר ליפא סוקניק, ובנו — יגאל ידין.

אב ובנו, שעסקו במלאכת הקודש של פיענוח ופרסום תגליות ארכיאולוגיות מהחשובות ביותר במאה השנים האחרונות. וביניהן — המגילות הגנוזות (את המונח טבע סוקניק בעצמו!), ובית הכנסת העתיק ״בית אלפא״ בעמק חרוד. או ממש ליד גן-גורו והסחנה.

בדצמבר 1928, במהלך חפירת תעלת מים להשקיית קיבוץ חפציבה (סמוך לקיבוץ בית אלפא), נתקלו החברים ברצפת פסיפס עתיקה. הקיבוצניקים מיהרו להודיע לסוקניק, והוא קיבל רישיון ממחלקת העתיקות המנדטורית ופתח בחפירה מסודרת בינואר 1929. זו נחשבת לחפירה הארכיאולוגית הראשונה שנערכה בחסות מוסד אקדמי יהודי — האוניברסיטה העברית (בסיוע נחמן אביגד). חשיפת גלגל המזלות בפסיפס חוללה סנסציה עולמית ושינתה את כל מה שחשבו עד אז על אמנות יהודית בעת העתיקה.¹

בזמנו של הגילוי, היה רק עוד בית כנסת אחד עם גלגל מזלות שהיה ידוע (חמת טבריה). אבל מאז, נמצאו עוד מספר בתי כנסת עם גלגלי מזלות מעוטרים בדמויות: ציפורי, סוסיה, נערן, ואדי חמאם, ולאחרונה — חוקוק.

הדבר שמטריד הרבה יהודים כאשר פוגשים את עיטורי בתי הכנסת הללו, הוא הנוכחות של דמויות אדם, לפעמים אפילו דמויות פגאניות, וביניהן — הליוס אל השמש במרכז הגלגל, או יצורים מכונפים ומיתולוגיים. על זה אפשר לכתוב באריכות. אבל ישנו בית כנסת אחד שיוצא מן הכלל, וזהו הפרט שמעיד על הכלל: בית הכנסת של עין גדי. תגלית שנעשתה על ידי חברי קיבוץ עין גדי במהלך עבודות חקלאיות, בשנת 1965. ושוב הגיעה האוניברסיטה העברית, ובשנים 1970–1972 החלו לחפור.²

שימו לב כמה זמן עבר מהתגלית ועד תחילת החפירה, בין בית אלפא לעין גדי. אחד היה תחת השלטון הבריטי, ואחד תחת ישראל. האם יש קשר? מישהו אמר ביורוקרטיה? אני לא יודע, אבל משאיר לכם לגלות ולשתף איתי.

והנה ההבדל: בעין גדי המזלות אינם מצוירים כלל. אין הליוס, אין דמויות, אין מרכבה. יש רשימה. שמות שנים עשר המזלות ושנים עשר החודשים, כתובים באותיות, בשורות, על הרצפה.

כתבה על הטקסט של פסיפס עין גדי תצא בקרוב. למאמר קוראים ״מה הקשר בין אדם הראשון לחנניה מישאל ועזריה?״

מה היה התפקיד של גלגל המזלות בבית הכנסת?

כמו שיש לשני יהודים שלוש דעות, כך מן הסתם יהיה גם בעניין הזה. ובכל זאת, פיוט בן התקופה של בתי הכנסת, מפיוטי יניי, שופך אור על הרצפה הזו.³

קָדוֹשׁ מִיְּרָחִים שְׁנֵים עָשָׂר
קָדוֹשׁ מִמַּזָּלוֹת שְׁנֵים עָשָׂר
קָדוֹשׁ מִשְּׁבָטִים שְׁנֵים עָשָׂר
קָדוֹשׁ קָבַע לְמִנְיַין לְבָנָה סֵדֶר יְרָחִים
קָדוֹשׁ קָבַע לְמִנְיַין [חַמָּה] סֵדֶר מַזָּלוֹת

שנים עשר מזלות, שנים עשר חודשים, שנים עשר שבטים. יניי אינו מתנצל על המזלות — הוא מקדש אותם.

אני מודה למנטור שלי, פרופ׳ שמעון (סטיבן) פיין, שתמיד סיפר לנו בהתלהבות על פיוטי יניי והקשר לגלגלי המזלות בבתי הכנסת מהמאה השישית לספירה.⁴ דמיינו לכם את המתפלל שנכנס לבית הכנסת, רואה את גלגל המזלות במרכז, ושר ומשתתף בתפילות ובפיוטים שעוסקים בגלגל המזלות. הנושא של חודשי השנה הוא העיקר, והוא עמוד השדרה של סדר התפילות וקצב החיים של עם ישראל. פסיפס עין גדי מדגיש שהעיקר באמת הוא התוכן, ולא המעטפת — העיטורים.

המתפלל בבית הכנסת שר על המזלות, ורואה את המזלות. זה מתחבר יפה מאוד. אפשר לטעון שזה סוג של לוח שנה. אבל… האם יש לוח קדום יותר?

ושוב אנחנו מגיעים לקומראן

סוקניק קנה בנובמבר 1947 שלוש מגילות. אחת מהן הייתה מגילת מלחמת בני אור בבני חושך — מלחמה שכולה מחזורי שנים, שמיטות ומשמרות כהונה. הוא לא ידע את זה אז, אבל הוא קנה לוח שנה של אנשי כת מדבר יהודה.

עשרים שנה אחר כך הוציא בנו מביתו של סוחר העתיקות קנדו בבית לחם את מגילת המקדש, ובתוכה לוח המועדים של הכת: חג הביכורים ליין, חג הביכורים לשמן, קרבן העצים. חגים שאינם במקרא ואינם אצל חז״ל.⁵

ידין הוא זה שפרסם את התוכן של המגילות האלה: מגילת מלחמת בני אור בבני חושך, המגילות הגנוזות ממדבר יהודה, ומגילת המקדש.⁶

אבל כיצד נראה לוח השנה של אנשי כת מדבר יהודה?

בחפירות המשלחת הצרפתית בקומראן בשנת 1954 מצא רולאן דה וו דיסקת אבן גיר קטנה, בקוטר 14.5 ס״מ. הוא לא הבין מה מצא, קטלג אותה כ״דיסקת אבן״, והיא נחה באחסון עשרות שנים. רק בסוף שנות התשעים הוצע שמדובר בשעון שמש — כלי למעקב אחר מהלך השמש לאורך השנה.⁷

שימו לב לשלט במוזיאון ישראל: ״שעון שמש (?)״. אין על זה הסכמה מלאה, אבל יש מספיק בסיס להבין כך את הממצא הזה.

ולמה בכלל היו צריכים למדוד את השמש? מפני שלוח השנה שלהם לא היה כמו שלנו. אנשי היחד ספרו שנה של שלוש מאות שישים וארבעה ימים — לא 365, ולא שנים עשר מחזורי לבנה. שלוש מאות שישים וארבעה בדיוק.⁸

המספר 364 מתחלק ב-7 בדיוק, וזה משמעותי מאוד מבחינת קביעת המועדים. המשמעות היא שכל חג נופל בדיוק באותו יום בשבוע, בכל שנה, תמיד. שום חג אינו נופל בשבת. וראש השנה נפתחת תמיד ביום רביעי — היום שבו נבראו המאורות.

לוח השנה העברי המקובל היום הוא תוצר של מאות שנים של תקנות ומאבקים בין גישות שונות. כידוע, הסיבה לכך שעד היום קהילות בחו״ל נוהגות יומיים של חג הפסח, שבועות וסוכות, היא בגלל הכותים (השומרונים), שהיו מחבלים במערכת התקשורת של המשואות. ואפילו חכמי המשנה התעמתו בנושא קביעת לוח השנה, למשל בסיפור של רבן גמליאל ורבי יהושע, שהוביל בסופו של דבר להדחתו של רבן גמליאל מן הנשיאות.⁹ אם כן, זה לא מפתיע שהכת שפרשה מה״מיינסטרים״ בירושלים, וחיה לה במדבר, החזיקה בלוח שנה אחר, שהיה חלק מהשקפת עולם שראתה את המציאות בעם ישראל בשחור ולבן (ומכאן, אגב, הרעיון של עיצוב היכל הספר).

אבל האם זה לוח השנה העברי העתיק ביותר?

סימן גזר לראש השנה?

מתי מתחילה השנה — מתשרי או מניסן? תלוי את מי שואלים. באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד בתשרי — ראש השנה לשנים ולנטיעות ולירקות, לשמיטין וליובלות.¹⁰ קשה להחליט מאיפה השנה מתחילה בגלגל המזלות, כי הוא גלגל… אבל בעין גדי רואים שהלוח מתחיל בניסן. ובלוח השנה העברי העתיק ביותר, השנה מתחילה דווקא ב— תשרי!

ללוח השנה הזה קוראים ״לוח גזר״.

לא הגזר שאוכלים בראש השנה לסימן ״שיגזרו עלינו גזרות טובות״, אלא העיר. גזר, השוכנת על דרך הים העתיקה בין לטרון לרמלה, היא עיר מקראית שמופיעה לראשונה בספר יהושע. לימים היא נכבשה על ידי פרעה וניתנה כנדוניה לשלמה המלך עבור נישואיו עם בתו.¹¹ לפי התיארוך המקובל, הלוח הוא מן המאה העשירית לפני הספירה — ימי שלמה המלך — כלומר לפני כשלושת אלפים שנה.

הלוח הקטן, בגובה 11 ס״מ בלבד, נמצא על ידי החוקר הבריטי רוברט מקאליסטר בשנת 1908, תחת השלטון העות׳מאני, ולכן, לצערנו, הלוח המקורי נמצא באיסטנבול. אבל אפשר לראות עותק מדויק שלו במוזיאון ישראל — ועל בקבוקי יין. אבל את היין אשאיר לסוף.

אז מה כתוב על הלוח? בשביל זה צריך לקרוא כתב עברי קדום, ואני אקל עליכם בעזרת פיענוח מנוקד, ותמונה שהכנתי במיוחד:

יַרְחו אָסִף — שני חודשי אסיף — תשרי וחשוון.
יַרְחו זֶרַע — הזריעה — כסלו וטבת.
יַרְחו לֶקֶשׁ — שני חודשי זריעה מאוחרת — שבט ואדר.
יֶרַח עֲצַד פִּשְׁתָה — חודש עקירת הפשתה — ניסן.
יֶרַח קְצִיר שְׂעוֹרִים — חודש קציר השעורים — אייר.
יֶרַח קָצוֹר וְכַלֵּה — חודש סוף הקציר — סיוון.
יַרְחו זֶמֶר — שני חודשים של בציר — תמוז ואב.
יֶרַח קֵץ — חודש הקיץ, קטיפת פירות הקיץ — אלול.

בקצה השמאלי התחתון מופיעה המילה ״אביה״, ככל הנראה שמו של הכותב.

לסיכום: לוח השנה העברי הקדום ביותר מתחיל בתשרי, ומתאר את חודשי השנה לפי קצב החיים העתיק של החקלאי. כמו שבבית אלפא עונות השנה וחודשי השנה היו נושאי התפילה של האדם הפשוט, כך מן הסתם תפילתו של בן התקופה של לוח גזר עסקה בתפילה ל״יורה ומלקוש״, לטל ולגשם.

ומה הקשר בין גזר ליין?

קשה לי להסתיר את ההתלהבות שלי כשאני מוצא קשר בין יין לבין ארכיאולוגיה. בניתי על הנושא הזה הסכתים, הרצאות ומערכי שיעור.

אחד משיעורי ההיסטוריה הראשונים שלימדתי, כמורה טרי בשנת 2011, היה על הקשר שבין יין מהשומרון לנבואת ירמיהו ״עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן״.

לשמחתי, יש בארץ הרבה יקבים שמיטיבים למתג את עצמם עם זיקה לממצא ארכיאולוגי או רעיון תנ״כי. למשל, הסמל של יקבי כרמל וסדרת ״דוד המלך״ המפורסמת שלהם; יקב שילה, הר חברון, והמטבע על הבקבוק של יקב פסגות.

אז מובן שלא יכולתי להסתיר את ההתלהבות שלי כשהגעתי לכרמי אלול במועצה אזורית גזר, וראיתי את הבקבוקים שלהם:

״זה לוח גזר!״ אמרתי בהתלהבות, כשהציגו בפנינו את הבקבוקים. עוד לפני שהמארח שלנו הספיק להסביר מה זה לוח גזר, אני כבר גוללתי לפניו את כל הסיפור ואת השמות של הבקבוקים, הצורה של התווית, ועוד. הם כל כך שמחו שמישהו הבין את הרעיון, שנתנו לי את כל הבקבוקים לקחת הביתה. והם עדיין אצלי — אני משתמש בהם בהדרכות שלי במוזיאון ישראל.

אגב, היקב עצמו הוא מרשים. כרמי אלול הוא יקב אורגני ברמה הגבוהה ביותר. היקב שומר שמיטה, אתגר לא פשוט בשביל יקב אורגני, אבל מצאו לזה פתרון של מערך אקולוגי-ביולוגי שמשלב צמחייה וסוגי חרקים, שכל אחד אוכל את המזיק האחר וחי מגידול אחר — ובקיצור, משהו מורכב. משה אלול, בעל היקב, משקיע את הונו ונשמתו בחזון שלו. והוא אפילו מגדל כרם מיוחד בתנאים הנוקשים ביותר שמאפשרים ליצור יין כשר לנסכים בבית המקדש. הבציר יתקיים ממש בעוד כמה ימים, ואין ספק שזו דרך ממש מצוינת להתכונן לשנה החדשה.

בברכת שנה טובה ומתוקה!

---

ועוד בעניין זה…

• The Spiral of Time (אנגלית)
• ראיון עם פרופ׳ דן וורנר — ממנהלי חפירת מערכת המים בתל גזר (אנגלית)
• Wine and Prophecy: The Rebirth of Shomron (אנגלית)
• Tasting and Torah: Rebirth of Shomron (אנגלית)

---

הערות

1. על חפירת בית אלפא ומשמעותה ראה: א״ל סוקניק, בית הכנסת העתיק של בית אלפא, ירושלים תרצ״ב; ובמהדורה המחודשת, עם מבוא מאת פרופ׳ סטיבן פיין. רשות העתיקות בצורתה הנוכחית הוקמה רק ב-1990; הרישיון ב-1929 ניתן ממחלקת העתיקות של ממשלת המנדט. ↩
2. ד׳ בר״ג, י׳ פורת וא׳ נצר, בית הכנסת העתיק בעין גדי, דוחות החפירה 1970–1972. הכתובת כוללת גם את ״כתובת הקללה״ המפורסמת נגד מי ש״יגלה את סוד העיר״. ↩
3. שולמית אליצור, ״מפיוטי יניי: קדושתא לפרשת החודש״, גנזי קדם יח (התשפ״ב), עמ׳ 191 ואילך. הפיוט שרד בכ״י סנקט-פטרבורג, פירקוביץ II A 1162, ובמקבילה מן הגניזה הקהירית, כ״י קימברידג׳ T-S NS 325.35. יניי פעל בארץ ישראל סביב אמצע המאה השישית — בן זמנו של פסיפס בית אלפא. ↩
4. פרופ׳ סטיבן פיין, בית הספר ברנרד רבל, ישיבה יוניברסיטי. ↩
5. לוח המועדים של הכת, ובכללו מועדי הביכורים ליין ולשמן וקרבן העצים, מופיע במגילת המקדש ובמקצת מעשי התורה (4Q394). ↩
6. יגאל ידין: מגילת מלחמת בני אור בבני חושך (תשט״ו); המגילות הגנוזות ממדבר יהודה (תשי״ח); מגילת המקדש (פורסם 1977, ובאנגלית לאחר מותו). ↩
7. הדיסקה התגלתה בחפירות רולאן דה וו בחורבת קומראן ב-1954. הזיהוי כשעון שמש הוצע בסוף שנות התשעים על ידי Uwe Glessmer ו-Matthias Albani, שהיו מעורבים גם במהדורת מסמכי הלוח מקומראן. הזיהוי אינו מוסכם, וכך גם השילוט במוזיאון ישראל: ״שעון שמש (?)״. ראה דף הפריט באוסף מוזיאון ישראל; וכן A. Roitman (ed.), From Dawn to Dusk amongst the Qumran Sectarians, The Israel Museum, Jerusalem 1997. ↩
8. יונתן בן-דב, ״השנה בת 364 יום בקומראן ובספרות החיצונית״, עמ׳ 435 ואילך. המקורות המרכזיים: ספר חנוך (הפרקים האסטרונומיים), ספר היובלים ו, מגילת המזמורים 11Q5 טור כז, ומסמכי הלוח מקומראן. ראוי לציין שלא כל מסמכי הלוח מקומראן משקפים 364 יום, ושהמקורות אינם מסבירים כיצד עיברו את הלוח מול שנת השמש. ↩
9. משנה ראש השנה ב, ב (הכותים והמשואות); שם ב, ח–ט (רבן גמליאל ורבי יהושע). ↩
10. משנה ראש השנה א, א. ↩
11. יהושע י, לג; מלכים א ט, טז. ↩